די מאסתי בכאוס שמתחולל כאן.  ברצינות, אני ממש מתגעגעת לחדשות ההזויות שבשגרה.

כל כך רציתי להתנתק אז לקחתי את קוקי ונסענו לעמק יזרעאל.
חשבתי שטיסה בכדור פורח היא מפלט נאה ממציאות אלימה ומדממת, וגם פחות מפחידה ומסוכנת ממנה.

לאור ההתרחשויות האחרונות, שמרנו על עירנות גבוהה לאורך הדרך. הרי רק בשבוע שקדם היה פיגוע בכביש 65.
אני אחזתי בהגה בשתי ידיי וקוקי אחז ביד אחת באקדח פלפל וביד השנייה בשוקר חשמלי.
הבחור מצוייד כהלכה ומשרה ביטחון רב, אין  מה להגיד.

הוא שאל אותי אם אני יודעת מה לעשות במקרה שיידו בנו אבנים מהכפרים הסמוכים.

"דורסת אותם ואת אמאמא שלהם !!! מה השאלה בכלל !!! תגיד, בא לך לאכול בעזבה ?…"

* * *

טיסה בכדור פורח זה כמו לשמוע שיר של אביתר בנאי בהופעה חיה.

זו חוויה רוחנית, עוצמתית ומרגשת שמנתקת אותך מהבלי העולם הזה ומחברת אותך לאלוהים בתפילה:

"הרוח תברך אותנו ברכותה.

השמש תלטף אותנו בקרניה החמימות.

נרחף כה טוב וכה גבוה, עד שאלוהים יצטרף אלינו בצחוקינו 

וישלח אותנו חזרה ברכות לידיה האוהבות של אמא אדמה". 

(תפילת הכדור הפורח והרוח)

וככה נראה העמק מגובה של 5000 רגל. ביום של ראות טובה, רואים אפילו את פסגת החרמון.

בתפילה לימים שקטים. 

SKYTREK / מסע עם הרוח / אוקטובר 2015

ו

SIGAL MIZRAHI Photographer ©