גאווה
"אמא, אני חושב שאני הומו".
בכתב יד עגול ומסודר על פתק לבן. כך התבשרתי.
"עכשיו אתה יכול לנשום, נכון ?" שאלתי וחיבקתי.
מאז ומתמיד ידעתי. זה מאד ברור כשבפורים סבא לוקח את הנכד שלו בן ה-5 לחנות תחפושות והם חוזרים מבסוטים עם תחפושת של מלכת אסתר.
בחודשים האחרונים, הרגשנו שתכף זה קורה. שדלתות הארון עומדות להיפתח. היו סערות. היה לנו חשוב לעמוד לצידו ולהיות שם בשבילו. העלינו את הנושא המון פעמים כדי שיידע שאנחנו תומכים בו ואוהבים אותו בכל מצב וכדי שיהיה לו קל להתמודד עם עניין שהוא לא פשוט בכלל.
ברגע שהוא סיפר לי, הכל קרה נורא מהר. הוא לא הסתיר ולא התבייש. הלך על זה בגדול. הוא שיתף חברים שנשארו חברים, ובני משפחה שממשיכים לאהוב אותו כי הוא עומר. הוא לא מרגיש שמשהו "לא נורמלי" קרה לו. היום הוא מנהל זוגיות עם בחור מקסים (ביקשתי כלות רוסיות, אז קיבלתי אחד…) וטוב לו.
אני גאה בו. גאה בו על הבגרות והאומץ, על התמודדות לא פשוטה וצמיחה מתוך דילמות. גאה בו שהוא שלם עם עצמו ונאמן לעצמו. רק מפצירה בו כל הזמן להיות בן אדם טוב.
"לא חשוב לנו מה אתה. חשוב לנו מי אתה." משפט שאמרנו אינספור פעמים וממשיכים לומר.
ודעה קדומה
"אולי זה יעבור לו." אבא שלי אמר.
"אבא, זה לא וירוס." צחקתי.
הכי חששנו לספר לאבא שלי. הוא רגיש מאד והיה קשה לנחש איך יגיב. אבל זה עבר בשלום, אני חושבת שבגלל שהסברנו לו שזה שהוא קנה לעומר שמלה בפורים, לא עושה אותו "אשם".
דעות קדומות לא חסר, אני נתקלת בהן המון. לא תמיד הן נאמרות בקול והשקט שבהן מסגיר אותן במיוחד. אני שמחה שהמודעות החברתית לנושא מפותחת ומתפתחת, מה שמאפשר לצעירים וצעירות שחווים בגיל ההתבגרות בלבול וכאב רב, להרגיש קצת יותר נוח. מקור הכוח הגדול ביותר הוא התמיכה בבית. לא אשקר. למרות שהשנים הכינו אותי ולמרות שחשבתי שזה יהיה לגמרי "קול" מצידי, יש רגעים לא קלים. אך למרות הקושי, חייבים לתת לילד גב רחב. אין דבר עצוב יותר מילד שמתבייש או חושש לחשוף את נטיותיו המיניות בפני האנשים שהביאו אותו לעולם ואמורים לתמוך בו ולהכיל אותו כמו שהוא. ההסתרה גורמת לילד סבל רב וכהורים הרי הכי חשוב לנו שיהיה מאושר, נכון ?
הייתי היום במצעד הגאווה. פעם ראשונה שלי. היה לי חשוב להרגיש ולחוות את העולם החדש והססגוני של הבן שלי.
זה היה מרגש, עוצמתי, מבלבל…
אחלה שיר לסיום ורק אהבה ♥
סיגל
SIGAL MIZRAHI Photographer©
