"ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים בדיוק אותו דבר" 

נסענו בעקבות הפתגם הצרפתי הידוע עד רומא כדי להתרגש מהגילוי שניתוק של 28 שנים בינינו, לא עמעם את החברות האמיצה שרקמנו בנערותינו.

על הדרך קפצנו לגני טיבולי כדי לשחזר תמונות ישנות מהטיול לפני צבא של אורלי ואלונה. אני על תקן הצלמת ויעל אחראית על העידוד.

נכון, לא היינו דקדקניות במיוחד, כפי שנהוג בשחזורים המדוייקים שאנשים עושים. לא הקפדנו למשל, על שחזור פרטי לבוש או שיער. גם חיפפנו קצת בפוזות. בגילנו הברכיים כבר לא משהו, וטיפוס על עציצים גבוהי קומה היה משימה מאתגרת ומעייפת, אז וויתרנו. עיקר ההנאה נבע מהזיכרונות שאורלי ואלונה העלו וממציאת הלוקיישנים המקוריים שהשתנו עם השנים אך נשארו אותו הדבר. בדיוק כמונו (בתוספת קטנה – אנחנו יותר מהממות היום).

ואם בא לכם לשכור את שירותי הצילום שלי לפרוייקט שחזור משלכם, אני כאן. תינתן עדיפות לשחזורים בארצות ניכר 🙂

״כל יום ראשון עליתי על כביש 85 לכיוון הגליל המערבי. ישבתי עם עמיר על המרפסת שלו והוא הכין לנו קפה. ניגנתי לו איזה שיר לא גמור והתחלנו לדבר עליו. סיפרתי לו מאיפה באתי ומה אני זוכר ואיך הייתי רוצה לשיר כמו שאני מדבר. כמו אל חבר. זה היה חורף מדהים. בכל פגישה עשינו עוד צעד; ועוד אחד, ואז חזרנו אחורה להתחלה ושוב פעם. אף פעם לא עשיתי אלבום כזה. בעברית זה אחרת. עכשיו אני מרגיש רגוע. שאין לי צורך לנסוע יותר. שהגעתי הביתה.״
את המילים האלה כתב גבע אלון על האלבום החדש בעברית "תהיי איתי" שעומד לצאת לקראת דצמבר ועל שותפו להפקה, עמיר לב.

אוח, איך שאני אוהבת את גבע!  אני בטוחה שכבר הצהרתי על זה בעבר. כל הופעה של גבע, אקוסטית או מופע להקה, היא one man show. העיניים ננעצות בווירטואוז הגיטרה המדהים, המוכשר והמסנוור הזה, עד שלפעמים אני שוכחת שיש לי מצלמה ביד (גבע הוא הבר רפאלי של המוסיקאים) ומפספסת מלא רגעים.

ביום רביעי האחרון, הוזמנו למופע אקוסטי בלעדי לתומכי הדסטארט שכלל השמעה ראשונה של כל שירי האלבום החדש. קבוצה אינטימית של אוהדים וחברים שמאמינים בגבע ואוהבים אותו וניתנה להם הזכות להיות שותפים לדרך. חברים, אני אומרת לכם, זה הולך להיות אלבום נפלא ומרגש !  הנה "ים שקט", הסינגל המקסים הראשון שכבר יצא לרדיו והשני בעקבותיו.

שבת טובה ושקטה לכולם ♥

סיגל

SIGAL MIZRAHI Photographer ©

מפלי בוגונוויליה תחת שמש פרועה
התריסים התכולים ננעלים מאימת צהרים
אור בוהק בלבן ובזלת שחורה
אך את רק רוצה להגיע למים

מזכרות צבעוניות, גיבורים ואלים
חיקויים של שאנל
איזה פלא – כאן נולד העולם?
ריח שום ודגים
העבר נמוג אך הזמן נצחי
מלח ים מלח ים

מכאן אליך, מכאן לשם שם הבית עדיין קיים.
שאי שלום אדמה רחוקה, אהובה ושנואה כל כך
כי המים מרים והאויר כבד במזרח

משקפיים כהים בגד ים רטוב
מה שאת בשבילי הוא קיים ומזמן כבר ידוע
לחישה עתיקה מלח ים מלח ים
אי אבוד בין סלעים ואבק ברוח

ואנחנו פרועים מוקפים בכחול
בלי מפות, בלי גבולות
בלי יומיום ובלי עול החיים
בטוחים על יבשת ששקעה אל הים
שוב אטלנטיס קיימת בין איי יוון …

היום השלישי למלחמה. כן, לדעתי זו מלחמה ולא מבצע.

אחר הצהריים החלטתי לצאת לגינה, אחרי יומיים שלמים בהם הייתי ספונה בבית.  היום לא היתה אזעקה, רק הדי פיצוצים עזים מסביב וממש קרוב. הבית רעד.

ברקע רועמים מקלטי הטלוויזיה של השכנים, משדרים פרשנויות מעיקות ופטפטת אינסופית. שוכבת על הדשא, עם המצלמה, ומצלמת את מה שמעלי. מפלס המתח יורד.

לכמה רגעים, האדמה הזו מרגישה שלוה ורגועה והשמיים נראים רגילים. יש שקט יחסי ברחובות והוא מהדהד במרחב. אנחנו, בני האדם, מקלקלים את הכל עם הרצונות המחורבנים שלנו. והרצונות האלה הם שמבדלים אותנו מהטבע המופלא שעליו אני מסתכלת עכשיו בזווית קצת אחרת. הרי תכלית הבריאה היא האדם. אולי הפעם נבין שחייבים לשנות כוונות ? מלחמה היא אסון מעשה ידי אדם. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שכשיש מלחמה, חילוקי הדעות מתעמעמים. יש משהו נבזי וגדול יותר שמאיים עלינו ומאחד אותנו, מכניס אותנו לפרופורציות. אני ממש מרגישה טעם של תקווה בפה.

מתחיל להחשיך ואני מתארגנת להיכנס הביתה. ואז מגיעה האזעקה שקוטעת את המחשבות.

הנטאשות בשיר נהדר לסיום.

בכמיהה לימים טובים.

♥ סיגל

SIGAL MIZRAHI Photographer©

גאווה

"אמא, אני חושב שאני הומו".

בכתב יד עגול ומסודר על פתק לבן. כך התבשרתי.

"עכשיו אתה יכול לנשום, נכון ?" שאלתי וחיבקתי.

מאז ומתמיד ידעתי. זה מאד ברור כשבפורים סבא לוקח את הנכד שלו בן ה-5 לחנות תחפושות והם חוזרים מבסוטים עם תחפושת של מלכת אסתר.
בחודשים האחרונים, הרגשנו שתכף זה קורה. שדלתות הארון עומדות להיפתח. היו סערות. היה לנו חשוב לעמוד לצידו ולהיות שם בשבילו. העלינו את הנושא המון פעמים כדי שיידע שאנחנו תומכים בו ואוהבים אותו בכל מצב וכדי שיהיה לו קל להתמודד עם עניין שהוא לא פשוט בכלל.
ברגע שהוא סיפר לי, הכל קרה נורא מהר. הוא לא הסתיר ולא התבייש. הלך על זה בגדול. הוא שיתף חברים שנשארו חברים, ובני משפחה שממשיכים לאהוב אותו כי הוא עומר. הוא לא מרגיש שמשהו "לא נורמלי" קרה לו. היום הוא מנהל זוגיות עם בחור מקסים (ביקשתי כלות רוסיות, אז קיבלתי אחד…) וטוב לו.

אני גאה בו. גאה בו על הבגרות והאומץ, על התמודדות לא פשוטה וצמיחה מתוך דילמות. גאה בו שהוא שלם עם עצמו ונאמן לעצמו. רק מפצירה בו כל הזמן להיות בן אדם טוב.

"לא חשוב לנו מה אתה. חשוב לנו מי אתה."  משפט שאמרנו אינספור פעמים וממשיכים לומר.

ודעה קדומה

"אולי זה יעבור לו." אבא שלי אמר.

"אבא, זה לא וירוס." צחקתי.

הכי חששנו לספר לאבא שלי. הוא רגיש מאד והיה קשה לנחש איך יגיב. אבל זה עבר בשלום, אני חושבת שבגלל שהסברנו לו שזה שהוא קנה לעומר שמלה בפורים, לא עושה אותו "אשם".

דעות קדומות לא חסר, אני נתקלת בהן המון. לא תמיד הן נאמרות בקול והשקט שבהן מסגיר אותן במיוחד. אני שמחה שהמודעות החברתית לנושא מפותחת ומתפתחת, מה שמאפשר לצעירים וצעירות שחווים בגיל ההתבגרות בלבול וכאב רב, להרגיש קצת יותר נוח. מקור הכוח הגדול ביותר הוא התמיכה בבית. לא אשקר. למרות שהשנים הכינו אותי ולמרות שחשבתי שזה יהיה לגמרי "קול" מצידי, יש רגעים לא קלים. אך למרות הקושי, חייבים לתת לילד גב רחב.  אין דבר עצוב יותר מילד שמתבייש או חושש לחשוף את נטיותיו המיניות בפני האנשים שהביאו אותו לעולם ואמורים לתמוך בו ולהכיל אותו כמו שהוא. ההסתרה גורמת לילד סבל רב וכהורים הרי הכי חשוב לנו שיהיה מאושר, נכון ?

הייתי היום במצעד הגאווה. פעם ראשונה שלי. היה לי חשוב להרגיש ולחוות את העולם החדש והססגוני של הבן שלי.
זה היה מרגש, עוצמתי, מבלבל…

אחלה שיר לסיום ורק אהבה ♥
סיגל

SIGAL MIZRAHI Photographer©

Chapter 2
IN THE STREETS

לונדון היא לא רק עיר

לונדון היא חדר השינה שלי.

קרירה, נקייה, מסודרת, מקבלת אותך כמו שאת.

אי של שקט וצלילים ברעש מחריש, מקום מפלט בסוף יום מקומט.

במרוץ הסוסים הזה, היא שומרת על קצב אחיד ואין לה קו סיום.

היא לא יהירה ושיכורת כוח.

היא לא דורכת עליך ולא גורמת לך להרגיש בודדה.

היא זוכרת לעצור,לרקוד, לחיות, להגיד יפה סליחה ותודה

ולהזמין אותך שוב.

מסיימת עם ביצוע מקסים ל"הללויה" של סוזנה סילבה ששרה ברחובות לונדון.

תודה שעצרתם כאן לרגע.
סיגל

LONDON / MARCH 14

SIGAL MIZRAHI Photographer ©

Chapter 1
PARKS

LONDON / MARCH 14

SIGAL MIZRAHI Photographer ©